פסק-דין בתיק תא"ק 948-06-11

לפני תביעה כספית מכח סעיף 9 לחוק הערבות, שהגיש ערב כנגד שני החייבים העיקריים - אשר קיבלו הפטר במסגרת תיק פשט"ר.

רקע כללי מוסכם -

1. התובע, מר יורי מנדלר (להלן: " התובע") והנתבעים, ה"ה עליזה ואריה ברש (להלן: " הנתבעים") התגוררו בעבר בשכנות בקרית ים.
2. בשלב מסוים הסכים התובע לחתום כערב לטובת שלוש הלוואות שנטלו הנתבעים מבנק אוצר החיל (להלן: " הבנק", הלוואה אחת בסך 70,000 ש"ח מיום 3/12/01 ושתי ערבויות נוספות בסך 30,000 ש"ח כל אחת, האחת מיום 6/5/04 והשניה מיום 26/4/06). ערב נוסף להלוואות היה מר יעקב וז'נו (להלן: " הערב הנוסף").
3. אין חולק כי הנתבעים נקלעו לקשיים ולא הצליחו לפרוע את חובם לבנק.
4. במהלך נובמבר 2008 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים, התובע והערב הנוסף (תא"ק 2404-11-08 בבהמ"ש השלום בקריות). בכתב התביעה נטען כי החוב של הנתבעים הצטבר לסך של כ-167,000 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה, אך מהתובע והערב הנוסף התבקש תשלום חלקי בלבד לאור תנאי ערבותם.
5. ביום 31/12/2008 ניתן פסק דין לטובת הבנק, כנגד הנתבעים, התובע, והערב הנוסף וזאת בהעדר הגשת בקשת רשות להגן, ונפתח תיק הוצל"פ בהתאם (להלן: " תיק ההוצל"פ").
6. ביום 13/1/2009 הגישו הנתבעים בקשות לפשיטת רגל בהתאם לסעיף 19א' לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"מ-1980 (להלן: " פקודת הפשט"ר"). כל אחד מהם הגיש בקשה נפרדת (פש"ר 7064-01-09 ופש"ר 13822-01-09) ובשתי הבקשות ציינו הנתבעים את חובם כלפי התובע ופרטו כי הם חייבים לתובע 40,000 ש"ח בשל שהוא ערב להלוואה שנטלו מהבנק.
7. ביום 4/2/2009 עוכבו הליכי ההוצל"פ כנגד הנתבעים, מונה עו"ד ככונס של נכסי הנתבעים (להלן: " הכונס") והחל בירור הבקשה לפשט"ר. בין היתר, פנה הכונס לכל הנושים של הנתבעים אשר אוזכרו בבקשה לפשט"ר והזמין אותם להגיש דרישות חוב (במקביל לפרסום ההזמנה בעיתונים ע"פ המקובל). פניה נשלחה גם לתובע בכתובתו הרשומה - אם כי יש מחלוקת לגבי השאלה אם הוא קיבל את הפניה אם לאו ואם יכול היה לראות את הפרסום בעיתון (ועל כך בהמשך).
8. בהמשך, הנתבעים הגיעו להסדר עם נושיהם (כאשר התובע לא בא בכללם), עמדו בתנאי ההסדר וביקשו הפטר בסיום התשלומים. יצויין כי הבנק קיבל לידיו סכום של כ-72,000 ש"ח מהנתבעים במסגרת ההסדר.
9. ביום 14/6/2010 ניתן לנתבעים הפטר בהתאם לפקודת הפשט"ר.
10. ביום 12/9/2010 פנתה ב"כ של הבנק לתובע והודיעה לו כי בתיק ההוצל"פ התקבל אישור של הרשם לגבי כך שמוצו ההליכים כנגד החייבים (הנתבעים), לאור הליכי הפשט"ר וההפטר, וכי על התובע לסלק את יתרת החוב כלפי הבנק בהתאם לערבותו.
11. ביום 26/12/2010 הגיע התובע להסדר עם הבנק ובהתאם להסכם שילם התובע 10,000 ש"ח בתשלום חד פעמי ואת היתרה, בסך של 30,000 ש"ח הוא החל לשלם בתשלומים חודשיים בני 1,000 ש"ח כ"א, מחודש ינואר 2011 ואילך - עד לסילוק החוב. נכון להיום ממשיך התובע בתשלומים.
12. עד כאן הנתונים אשר לגביהם אין מחלוקת.

טענות התובע -

13. לטענת התובע קמה לו זכות לתבוע מאת הנתבעים את הסכומים שהוא שילם ועוד ישלם לבנק מכח הערבות, וזאת בהתאם לסעיף 9 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק הערבות").
14. התובע מודע לכך שהוא לא הגיש דרישת חוב לכונס, אך מסביר שהדבר נובע מכך שהוא לא ידע על קיום הליכי הכינוס והפשט"ר וזאת בשל ששהה בחו"ל במהלך שלוש השנים הרלבנטיות. לטענתו, הנתבעים ידעו שהוא מתגורר בחו"ל, שכן הם היו שכנים ולכן אף אם שלחו לו זימון זה או אחר שקשור להליכי פשיטת הרגל, הרי שהם ידעו שאין כל תכלית לשליחת זימון כזה לכתובתו שבארץ. טענה דומה מועלית לגבי הפרסום של ההליכים בעיתונות בארץ. לטענת התובע, בשל שלא ניתנה לו ההזדמנות להיות חלק מהליכי פשיטת הרגל - אין למנוע ממנו את האפשרות לדרוש את החוב למרות ההפטר שניתן.
15. טענה נוספת של התובע הינה שההפטר ממילא מתייחס רק לחובות שנוצרו טרם מתן צו ההפטר, אך החוב של הנתבעים כלפיו נוצר רק אחרי צו ההפטר, לאחר שהוא שילם לבנק את הסכומים ששילם. לשיטתו, ההפטר אינו יכול להגן על הנתבעים מפני דרישתו, שמבוססת על סעיף 9 לחוק הערבות, אשר נוצרה רק לאחר ההפטר.

טענות הנתבעים -